'חֲרָדָה' סיפורים תמיד מועדפים על הקוראים, סיפור קצר אימה קלאסי כזה, ' כפה של הקוף ' פופולרי מאוד ונכתב על ידי סופר אנגלי פופולרי W.W. ג'ייקובס . בשנת 1992, הופעתו הראשונה של הסיפור הייתה ב-Harper's Monthly, ומאוחר יותר באותה שנה הוא הודפס שוב באוסף השלישי שלו של סיפורים קצרים כאלה בשם ' הגברת של הדוברה '. הסיפור היה על איך בעל כף רגלו של קוף חמדן קיבל הזדמנות להגשים שלוש משאלות כלשהן, אבל נאלץ לשלם על כך מחיר עצום בגלל ההתערבות שעשה עם הגורל הכתוב של הכל יכול.
סיפור זה הפך במהרה לחלק מדיות שונות כמו סדרות טלוויזיה, סרטים, אופרות, מחזות, ולפעמים אפילו כחלק מרומנים או קומיקס שבועי (בעיקר ב-1903). בשנת 1907, מתי לואי נ. פרקר יצר מחזה במה, הוא נתן את ההובלה הראשית ג'ון לוסון שלימים בשל הופעתו הנהדרת הפך גם להוביל הראשי בסרט האילם המבוסס על אותו סיפור מאת סידני נורת'קוט.
על הסופר
W.W. יעקב ידוע גם כ ויליאם ווימרק ג'ייקובס נולדתי ב 8 בספטמבר בלונדון 1863 באנגליה. בימיו הראשונים, הוא נהג להתגורר ב-River Thames Wharf, שם עבד אביו כמנהל. מגיל צעיר אהב כתיבה ויצירתו הראשונה ('מטענים רבים') יצאה לאור ב-1896, שזכתה להצלחה. הוא נהג לכתוב בעיקר סיפורים קצרים והסיפור הקצר הידוע ביותר שלו היה סיפור אימה בשם 'כף הקוף'.
לפני כפת הקוף ב-1902, הוא גם נתן סיפורים טובים כמו הסקיפר מחזר (פורסם בשנת 1897), וכן קיפודי ים (שוחרר בשנת 1898). בכל סיפור שלו היה הקסם להפוך את הבדיון הזה לסיפור אמיתי ולהתחבר לקוראים. לסיפורים היה חום וגם מידה של עדינות. יש כמעט 17 כרכים כאלה שכולם נכתבו על ידו והיו בהם כמות קטנה של הומור והרפתקאות. הוא נפטר ב-1 בספטמבר 1943, בלונדון.
תקציר הסיפור
אפשר לחלק טוב יותר את הסיפור לשלושה חלקים עיקריים, שלכולם יש רגשות וזוויות שונות, והוא כדלקמן.
בחלק-1
הסיפור מתחיל בלילה חשוך וסוער מאוד ובבית נוח וחמים בו מר וגברת ווייט ובנם הרברט ווייט פשוט נרגעים. בתוך הבית, מר ווייט משחק שח עם בנו, ואילו גברת ווייט נמצאת ליד המדורה וסורגת משהו על כיסא. המשחק מסתיים בניצחון של בנו ומאוחר יותר מר ווייט מתחיל לדבר עם אשתו ואומר לה שמזג האוויר לא טוב ולכן הדרך (שלא רחוקה מדי מביתם) שוממת.
לפתע, כניסה חדשה מתרחשת כאשר רב-סמל מוריס, שמזוהה כידיד משפחה, מושיט יד לביקור מזדמן. שני החברים התחילו לשתות ויסקי והוא התחיל לספר את סיפוריו על ביקור בחו'ל. בשיחות הללו, מר ווייט גם סיפר לכולם על רצונו לבקר בהודו, שבה אמר לו חברו שרק בבית הוא טוב יותר. לאט לאט הדיבורים התהפכו לוויכוח ובין הוויכוח הוציא מייג'ור מוריס כף קטנה וחנוטה מכיסו. הוא שיתף סיפור שבו הוא אמר שפקיר הטיל כישוף על הכפה כדי להוכיח שהכל יכול בעצמו החליט על הגורל, וזו אף פעם לא בחירה טובה לעשות שינוי או להתחרות בשינוי מכיוון שעלולות להיות לכך השלכות.
לפי מייג'ור, שלושה גברים יכולים בקלות להציב משאלות על הכפה הזו שלוש פעמים כל אחד. עוד אמר לו הרס'ן שהוא כבר ביצע את שלוש משאלותיו, אבל האדם השני שעשה שימוש במשאלתו השלישית ביקש מוות (מה שגרם לו הרבה אשמה) ובגלל זה הוא החליט למכור אותה כפי שהוא. לא מעוניין להרוויח הרבה יותר הפסד בשל כך. אבל לצערי אף אחד לא באמת מעוניין לקנות את זה מכיוון שכולם רוצים לוודא שזה עובד וזה לא אפשרי בלי משאלות. תוך כדי דיבור פתאום מר ווייט זרק את הכפה לתוך האש אבל מר ווייט תוך זמן קצר הציל אותה. מכיוון שהוא עצמו רצה להביע משאלות, מייג'ור הזהיר אותו בבירור שלא לשמור אותה שלוש פעמים, אבל בסופו של דבר, הסכים לספר איך הכפה הזו עובדת ואיך מר לבן יכול להביע איתה משאלות.
למרות שגברת ווייט צחקה מהסיפור ואמרה שהסיפור הזה רק מזכיר לה את 'לילות ערבים' וצחקה ואמרה שאולי בעלה צריך לייחל לעזרה נוספת כי יש לה הרבה עבודה לעשות. אבל מייג'ור לא צחק או אפילו מצא את זה מצחיק ואומר לחברו להשתמש במוחו בצורה ברורה מאוד אם אי פעם ירצה להביע משאלה כלשהי. מאוחר יותר הוא המשיך לספר עוד הרבה סיפורים על המדינה הודו ובסוף עזב את הבית. מיד כשעזב הרברט אמר שהוא רק צוחק ומלא שטויות גמורות בלי שום היגיון. הוא גם מתגרה באביו ואומר שאביו עשוי לנסות לרצות להיות מלך כדי שלא יצטרך להקשיב לאמא שלו ויוכל לעשות דברים על פי עצמו. שבו גם האב וגם הבן התחילו לשחק ולהנות.
מר ווייט לא בטוח מה הוא רוצה שכן יש לו כבר את כל הצרכים שלו וזו הסיבה שהוא לא מסוגל להחליט. הרברט הציע לאביו שמאתיים פאונד יעזרו להם לשלם את כל הכסף הדרוש לתשלום הלוואת הבית שלהם. מר לבן הסכים וניגן בסכום הזה בקול רם בזמן שבנו נשאר איתו ונגן בפסנתר באקורד מלודרמטי מאוד. לפתע, מר ווייט התחיל לבכות מאוד ואמר שהכפה נעה בידו כמו כל נחש. לאחר זמן מה, מר וגברת לבן החליטו ללכת לישון אבל הרברט עדיין נשאר בצד האש והמשיך לצפות באש. הוא הצליח לראות פרצוף קוף אמיתי ומרגש בלהבות ולכן החליט לצנן את האש, לקח איתו את כפו של הקוף והלך לחדר השינה שלו.
תחילתו של חלק 2
כבר למחרת בבוקר, החלק השני של הסיפור התחיל בשמש של בוקר חורפי. עד עכשיו המשפחה שוכחת מאתמול בלילה ומתחילה לעשות את עבודתה בצורה מאוד עליזה ואנרגטית כמו בכל יום גם הכפה החנוטה אפילו לא נראית קצת מסוכנת (אף אחד לא יכול לנחש איך היא התנהגה אתמול בלילה).
כשמר ווייט חשב על משאלתו הוא אמר שמאתיים דולר לא יעלו הרבה. הרברט עושה על זה בדיחה ואומר שכן, אבל רק אם הכסף יתחיל לרדת גשם מהשמיים, ישירות על ראשו של אביו. מר ווייט ענה שאנשים המתמודדים עם בעיות ומקבלים משאלות עשויים להיות רק צירוף מקרים. הרברט מחייך ויוצא לעבודה.
לאחר זמן מה, מצאה גברת ווייט זר מחוץ לביתם, שהיה לבוש בבגדים נאים מאוד. הזר בהיסוס רב דופק בדלת שלוש פעמים ואז פותח ונכנס לתוכה. גברת ווייט עוזרת לו להיכנס פנימה. הוא, עם כל כך הרבה עצב ועצבנות, אומר לה שהוא נציג של מאו ומגינס, שהם המעסיקים של הרברט. ברגע שגברת ווייט רואה אותו, היא שואלת אם הרברט בסדר או לא. הנציג אומר לו שהוא פגוע אבל לא מרגיש כאב. במשך זמן מה, היא הייתה רגועה והקלה, אבל אז היא הבינה שלהרגיש שאין כאב בעצם אומר שהוא לא בחיים. הנציג אומר שהרברט מת בגלל שנתפס במכונות'. לאחר זמן מה, מר ווייט העיף מבט ואמר שהרברט הוא התקווה היחידה והילד היחיד שלהם בחיים. בצער רב ובמבוכה, הנציג טען שהוא רק עובד שמציית לפקודות מאו ומגינס. לאחר מכן הוא אמר לשניהם שהמשרד אינו אחראי לכל סיבתיות הנעשית במהלך העבודה ולכן לא ייקח אחריות על מותו של הרברט ויספק רק מאתיים לירות למשפחה. ברגע ששניהם שמעו את הסכום, מר ווייט מיד התעלף, וגברת ווייט צווחה.
בחלק 3
לאחר שהלבנים מסיימים את כל הטקסים האחרונים של הרברט, שני ההורים מפסיקים להרגיש כל תקווה והם עייפים. לאחר מספר ימים, (כמעט שבוע) יום אחד כאשר מר ווייט התעורר בלילה וראה שאשתו בוכה בקולי קולות מהחלון. הוא ניגש אליה וביקש ממנה לחזור למיטה בצורה מאוד מנומסת. אבל מכיוון שהיא סבלה כל כך הרבה, היא סירבה לחזור. הוא נשאר שקט ועצוב עד שגברת ווייט התחילה לצעוק ולבכות שהיא צריכה את כפה של הקוף.
מר ווייט פחד וסירב לה לחזור. מאוחר יותר היא ביקשה ממנו לחזור למטה ולבקש משאלה להחזיר את הרברט לחיים. מר ווייט מנסה להתנגד ואומר לה שלמותו של הרברט ולפיצויים של החברה אין שום קשר לכפות ולרצונות. מר ווייט גם אמר לה שהוא לא רוצה שהיא תדע אבל גופתו של הרברט לא הייתה במצב טוב והוא אפילו לא הצליח לזהות את גופתו בפנים ונעזר בבגדיו כדי לומר שהוא הרברט .
גברת ווייט לא רוצה להקשיב, היא ממשיכה לבכות ואומרת למר ווייט שעליו להחזיר את הרברט לחיים בעזרת כפת הקוף. גברת ווייט הפעם, ביקשה ממנו בכוח להביע את המשאלה ולהמשיך להגשים אותה עד שיחזור. בלית ברירה הוא הביע את המשאלה והמשיך לחכות עד שהנר כבה. הם היו מסוגלים לשמוע צלילים כמו צליל של שעון, חריקת מדרגות, או אפילו עכבר. וכך לבסוף החליט מר ווייט לרדת למטה. מיד כשהגפרורים שלו כבו ומיד כשעמד לממש את משאלתו האחרונה, שמע דפיקה בדלת. מאוחר יותר הוא שמע דפיקה נוספת והפעם עלה למעלה בלי לפתוח. את הדפיקה הבאה שמעה גברת ווייט והיא בהתרגשות גדולה מדי צעקה שזה הרברט ורצה לעבר הדלת. היא מיד הבינה שלקח לו הרבה זמן להגיע כי הוא היה צריך ללכת כשני קילומטרים מבית הקברות.
מר ווייט שוב ביקש ממנה לא לפתוח את הדלת כי זה לא רעיון טוב אבל אין לה מצב רוח להקשיב לשום דבר ולהמשיך לרוץ לעבר המדרגות. בגלל הגובה הקטן שלה, היא נאבקה לפתוח את הבריח אבל מהירות הנקישה הייתה כל כך מהירה ובינתיים, מר ווייט התחיל לחפש את הכפה בקצב מהיר מאוד, שאותה איבד כשהיא נפלה על הרצפה בפחד. ברגע שגברת ווייט סוף סוף משכה את הבריח לאחור, באותו זמן מר ווייט מצא את הכפה והביע את משאלתו האחרונה.
מיד עצרה הדפיקה וגברת ווייט התחילה לבכות הרבה יותר חזק. מר לבן ירד למטה וגילה שבצד השני של הדלת, אין איש והרחוב היה ריק ושקט היה מסביב.
סיכום
הסיפור הזה מביא כל כך הרבה רגשות ורגשות אבל גם מותיר אותנו עם שיעור חזק מאוד על חמדנות ואיך בני אדם לעולם לא צריכים לנסות לשחק עם הטבע. הסיפור הזה בשלבים שונים מביא רגשות שונים של דמויות. הסיפור מבוסס על אירועים רדופים ומסוגל להפחיד אותך בנקודות מסוימות. בחלק האחרון, הסיפור מציג גם את הרגשות הקיצוניים של האם וכיצד היא מפסיקה לדאוג לכל דבר מלבד בנו. קורע לב לראות איך אב נעשה חסר אונים בידי הגורל וייחל לשחרר את בנו שלו.
F&Q
1. מדוע מר ווייט ניסה לעצור את גברת ווייט כדי להחזיר את הרברט לחיים?
תשובות. מר ווייט כבר אמר שמותו של הרברט היה רגיל לחלוטין והגוף שלו לא היה במצב כל כך טוב שאפשר להחזיר אותו לחיים.
2. מה הייתה המשאלה השלישית?
תשובות. מר ווייט ייחל לקחת את המשאלה השנייה שלו בחזרה (כלומר להחזיר את הרברט לחיים) וזה אומר שהוא מת שוב והם איבדו את בנם לנצח).