מבוא

השיר מציג תמונה של הודו המשוחררת ודן במאבקי עמנו. זה גם מצייר תמונה של הודו חזקה. המשורר מדמיין הודו משוחררת. המשורר מכבד את עצמאותה של ארצנו בשיר זה.

ההודים נאבקו ביחד על עצמאותם, הניחו בצד כל גאווה מבוססת מעמד, והאירוע הונצח במוזיקה וריקוד. אנחנו כבר לא משרתים אף אחד והם עצמאיים. אנחנו לא נתונים לטקטיקות מפלגות של אף זר. המשורר, אפוא, שמח על עצמאותה של הודו מהשלטון הבריטי.

השיר שימש ככלי הרכב של סוברמניה בהראתי לעורר את האוכלוסייה ההודית הנרדמת. הוא משורר טמילי מפורסם שעודד את האוכלוסייה להתגבר על שליטה זרה ולנשום לחופשי.

השיר והריקוד מייצגים את שעת השחרור. כולם צוהלים על השגת החופש. אנשים חופשיים מגאווה מבוססת קסטה, וזרים לא שולטים בנו. ההגשה הפסיבית בוטלה. אף אחד לא יכול לרמות אותנו עכשיו כי אנחנו חזקים וחופשיים, בניגוד לאנשים מסוימים בעבר. אז אנחנו רוקדים ושרים. כעת עלינו לעשות שימוש ביתרונות החופש.

מכיוון שכולנו שווים, אין עוד עוינות. נשמיע את קונכיית הניצחון ונכריז על עצמאותנו משליטה זרה. אנחנו לא מטעים אנשים. הונאה ושקר עוברים �. הם כבר לא שם. הרשעים חורבים, והצדיקים מקבלים שכר.

בואו נכבד את הקהילה החקלאית. כיבודם יעזור לחסל את החמדנות. אל תחרוג ממה שאנחנו צריכים. בואו נהיה במצוקה תוך הימנעות מתאוות בצע. מנהגים לא מוסריים ייפסקו. בואו נהיה עמידים ונשמור על בריאותנו. נא לא לצנוח. להיכנע להנאות מרושעות כמו שתייה והימורים. המשורר קורא לקוראים לשים לב לאמרה ש'עבודה היא פולחן'.

הוא מפציר בציבור להשרות תחושה של לאומיות ושעבוד. עלינו לחיות יחד כדי שאף מדינה לא תשתמש בנו כעבדים. ללא ספק נשגשג ונכבד את הכל יכול. בואו נרחיב את החשיבה שלנו, ועל ידי כך נוכל לחוות את גן העדן של החופש.

על המשורר

Subramania Bharati, הידוע גם בשם C. Subramania Bharati, היה סופר הודי שנחשב לאבי סגנון הכתיבה הטמילית המודרנית. נולדה באטאיאפוראם, נשיאות מדראס, הודו, ב-11 בדצמבר 1882, ונפטרה במדרס (כיום צ'נאי) ב-12 בספטמבר 1921, סוברמניה ידועה גם בשם סוברהמניה.

בהראטי, בנו של ברהמן המשכיל, הצטיין בלימודי טמילית מגיל צעיר. עם זאת, הוא רכש רק כמות מוגבלת של לימודים פורמליים לפני שעבר למדרס (כיום צ'נאי) ב-1904. בסופו של דבר הוא הצטרף לפרסום היומי הטאמילי Swadesamitran לאחר שתרגם אנגלית לטמילית עבור כתבי עת שונים שם. חברותו עם חלק במפלגת הקונגרס הלאומי ההודי שתמך במרד המזוין נגד הראג' הבריטי הייתה תוצאה של חשיפתו לנושאים פוליטיים. הוא נאלץ לעזוב לשטח הצרפתי פונדיצ'רי, שם חי בבידוד בין השנים 1910-1919. בהראטי זכה להכרה ציבורית בתקופה זו עם שירתו ומאמריו הלאומיים. הוא נעצר זמנית עם שובו להודו ב-1919 לפני שהתאחד עם סוודסמיטרן. הוא סבל מפציעות מפיל במקדש מדרס, מה שהוביל למותו ב-1921.

ymail

היצירות הידועות ביותר של בהראטי היו Kuyil pu (1912), Panchali sapatham (1912) ו-Kaan pu (1917; שירים לקרישנה). Agni ושירים נוספים, תרגומים, מאמרים ושברים כתובים אחרים (1937) הם אוסף של כמה מכתביו באנגלית.

מוות

למאסרים הייתה השפעה משמעותית עליו, וב-1920, כשצו החנינה הכללי הקל סוף סוף את מגבלות נסיעותיו, בהראתי כבר נתקל בבעיות. הוא נפגע על ידי לבניה, פיל שהוא נהג להאכיל מדי יום במקדש פרתסראתי בטריפליקן, צ'נאי. הפיל, לבניה, תקף את בהראתי לאחר שהוגש לו קוקוס. למרות ששרד את הטרגדיה, מצבו הבריאותי ירד כמה חודשים לאחר מכן, וב-11 בספטמבר 1921, בערך באחת בלילה, הוא נפטר. לפי רישומים, למרות שנחשבו כפטריוט גדול, לוחם חופש יוצא דופן ואיש חזון חברתי, נאמר כי רק 14 אנשים השתתפו בקבורתו של בהראתי.

בספריית Karungalpalayam בארודה, הוא נשא את הנאום האחרון שלו בנושא 'האדם הוא אלמוות'. את שנותיו האחרונות הוא בילה בבית בטריפליקן, צ'נאי. בשנת 1993, ממשלת טאמיל נאדו רכשה ושיפצה את הבית, והעניקה לו את השם בהראתי אילם (בית בהראתי).

עובד

אחד המייסדים של הספרות הטמילית העכשווית הוא בהראתי. בניגוד לכתביו הטמילים מהמאה הקודמת, שהיה להם אוצר מילים מסובך, בהראתי השתמש בביטויים ובמקצבים פשוטים. בשירתו הדתית הוא גם השתמש במושגים ואסטרטגיות חדישות. ברוב היצירות שלו, הוא השתמש במטר Nondi Chindu, שגופאלקריסנהא בהראטיאר השתמש בעבר.

השירה של בהראתי גילמה אתוס פרוגרסיבי, רפורמי. במספר מובנים, החיוניות והדימויים הפואטיים שלו קדמו לשירה הטמילית בת זמננו. הוא הקים סגנון עוצמתי של שירה המשלב אלמנטים קלאסיים ומודרניים. התפוקה הפורה שלו כללה עשרות אלפי שורות במגוון רחב של נושאים, כולל תפארת השפה הטמילית, שירי אהבה, שירי ילדים, שירים על הטבע ואודות ללוחמי שחרור הודיים חשובים כמו לג'פאט ראי, טילאק וגנדי. אפילו הומאז'ים לבלגיה ולרוסיה החדשה נכתבו על ידו.

בנוסף לשירים על אלוהויות הינדיות כמו שאקטי, קאלי, ויניאגאר, מורוגן, סיון וקנאן (קרישנה), בהראתי כתב שירה גם על אלוהויות דתיות אחרות, כולל ישו ואללה. אלפי קוראים טמילים קראו את יצירותיו. הוא תרגם שיחות מאת אנשי רפורמה לאומית הודית כמו סרי אורובינדו, באל גנגדהאר טילאק וסוואמי ויווקננדה מכיוון ששלט בכמה שפות. גם מאגר הספרות הטמילית הטמילית סובראמניה בהראתי וגם מאגר הספרות הטמילית בגישה פתוחה לפרויקט Madurai מכילים את יצירותיו של בהראתי. בשנת 1949, אומנדור רמאסמי רדי, השר הראשי דאז של טאמיל נאדו, הלאים את יצירותיו של בהראתי, והביא אותן לשליטה ציבורית של הממשלה.

מוֹרֶשֶׁת

פרס Subramanyam Bharati הלאומי היוקרתי ביותר הוקם על ידי ממשלת הודו בשנת 1987. הוא ניתן מדי שנה למחברים של יצירות יוצאות דופן של ספרות הינדית ומוצג בשיתוף עם המשרד לפיתוח משאבי אנוש.

מוסד בהראטיאר הוא מוסד ממלכתי בקואימבטור הנושא את שמו של המשורר. גם בפרלמנט ההודי וגם בחוף מרינה יש פסלים של בהראטיאר. בשנת 2000 הפיקה גנאנה רג'אסקראן את הסרט הטאמילי Bharathi, שקיבל את פרס הסרט הלאומי לסרט העלילתי הטוב ביותר בטמילית. זה התבסס על חייו של המשורר. S.V. סובבאיה מגלם את סוברמניה בהראתי בסרט Kappalottiya Thamizhan, המפרט את הקרבות המשמעותיים של V.O. Chidambaranar, Subramanya Siva, ו-Bharathiar.

לכבודם של שני המשוררים הנודעים Umaru Pulavar & Subramania Bharathiyar מאטאיאפורם, פרופסור מוחמדו סאטיק ראג'ה הקים ב-14 באוגוסט 2014 את הקרן החינוכית עומר-בהראתי ב-Thiruppuvanam Pudur, קרוב ל-Madurai. למרות פערי הזמן של שלוש מאות בין שני המשוררים הללו, תרומתם לשפה הטמילית ומסירותם לאלוהים העלו אותם למעמד אגדי. הקשיים הכלכליים שחוו שני המשוררים מנעו מהם לספק את צורכי משפחותיהם. רחובות רבים נושאים את שמו; הבולטים שבהם כוללים את Subramaniam Bharti Marg בניו דלהי ו-Bharathiar Road בקוימבטורה.

נושא השיר

הנושאים העיקריים של 'שיר החופש' הם חגיגת האמנציפציה, העצמה נשית והכמיהה האנושית המובנית לחופש. נושא זה קשור לרעיון של התגברות על הדיכוי על כל ביטוייו, בין אם הוא פיזי, פסיכולוגי, חברתי או אידיאולוגי.

השיר מציג את העצמאות כתכונה יסודית וחשובה של נפש האדם שלא ניתן לדכא לצמיתות. הוא חוקר את ההשפעות המשמעותיות של הרצון לשחרור על אנשים וציוויליזציות. הנושא מדגיש את כוחו המשתנה של החופש, תוך שימת דגש על יכולתו לרומם ולעורר השראה, ללבות את להבות האומץ והנחישות, ולטפח התמדה מול קשיים.

הדימויים והמילים המשמשים לאורך השיר עשויים לרמוז על הניסיונות והמכשולים שנחוו בדרך לשחרור בנוסף לשמחה, ההתרגשות ותחושת חידוש המטרה הנלווים אליו. הוא עשוי להתייחס לרעיון החירות כזכות בלתי ניתנת להסרה ולהשלכות של שלילתה או הגבלתה.

בסופו של דבר, 'שיר החופש' מקווה לעורר רגשות של אופטימיות, חוצפה ורוח האדם חסרת הגבולות. הוא מדגיש את הרצון המולד לחופש ואת הפוטנציאל המשתנה שלו, ממריץ אנשים להתמיד, להתעמת עם אי צדק ולנצל את ההזדמנויות שהוא מציע.

סיכום

בית 1.

בבית הראשון, השיר שואף לתאר את הודו המשוחררת, או שהמשורר חוגג את חירות האומה שלנו. בפסוק הראשון משבח המשורר את עצמאות אומתנו. המשורר מבקש מאיתנו לרקוד ולשיר בחגיגה.

נמלה נגד מייבן

בית 2.

בבית השני, לדברי המשורר, אנו משוחררים כעת מכל סוגי הדיכוי והעבדות. מערכת הקסטות אינה בשימוש עוד. אנחנו כבר לא צריכים לחשוש מרשויות זרות. אנחנו לא נדרשים להיות מאולפים או כבוד. לא נהיה חשופים לתחבולות יותר.

בית 3.

הבית השלישי מבטא את טענת המשורר שעל כולנו להיצמד ולתעדף את חירותנו על פני כל שאר השיקולים. עלינו לתת עדיפות לחסד ושוויון. המשורר טוען ששוויון הוא ההתגלמות האמיתית של החסד ושהחופש הוא השפה המשותפת שלנו. הוא מבטיח לחבריו החיילים שהם ישמעו את צופר הניצחון ויכריזו את האמת לכולם. הוא מבטיח שביחד, הם ידגימו לעולם החיצון עד כמה ההודים יקרים.

בית 4.

בבית הרביעי מדגיש המשורר שכולם נבראים שווים. כאן אסור לשקר וחוסר יושר. הוא חשב שתם עידן החורבן ושרק המפוארים ינצחו.

בית 5.

השורה החמישית של השיר מציעה שעלינו להתייחס לחקלאים, לעובדים ולכל השאר בכבוד הראוי להם. הוא מתאר כבושה את הגרגרן (אלה שחמדנים) ואת המגרפה (אלה שאינם מוסריים). הוא טוען שאף אחד לא צריך לבזבז את זמנו בטיפוח שממה ובדאגה לצרכיהם של הבטלנים.

בית 6.

בבית השישי המשורר רוצה שנבין שזה תמיד יהיה הבית שלנו. אנחנו צריכים להיות בטוחים ששום כוח אחר לא ייקח אותנו בשבי. עלינו למלא את התחייבויותינו ולהודות לאלוהים. על ידי כך, גם האומה וגם עצמנו נשגשג.