TechCodeview

שלום לכולם. היום אנחנו כאן כדי ללמוד על ההבדלים בין BOOTP ו-RARP ברשתות מחשבים. לפני שנלמד על ההבדלים, עלינו לדעת עליהם. אז, עכשיו בואו ללמוד על BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) ו-RARP (פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol) בנפרד וגם בפירוט.

ה-BOOTP (Bootstrap Protocol) ו-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) נדרשים מכיוון שהם בעיקר עוזרים לנו להתחבר למכשירים. הם גם עוזרים לנו לתקשר בין שני מכשירים או תחנות עבודה או יותר. ללא קשר להבדלים בעבודה שלהם, הסיבה לכך שאנו משתמשים בפרוטוקולי רשת היא שהם עוזרים לנו לתקשר עם אנשים שנמצאים בכל מקום בעולם. לפיכך, לפרוטוקולים אלה תפקיד חשוב בתקשורת דיגיטלית מודרנית.

קיצורים חשובים

1. RARP - - - - > Reverse Address Resolution Protocol
2. BOOTP - - - - > Bootstrap Protocol
3. MAC - - - - > בקרת גישה בינונית
4. IP - - - - > פרוטוקול אינטרנט
5. DHCP - - - - > פרוטוקול תצורת מארח דינמי
6. NIC - - - - > כרטיס ממשק רשת
7. UDP - - - - > פרוטוקול Datagram User
8. LAN - - - - > רשת שטח גדול
9. TCP / IP - - - - > פרוטוקול בקרת שידור / פרוטוקול אינטרנט
10. IPv4 - - - - > פרוטוקול אינטרנט גרסה 4
11. BIOS - - - - > מערכת קלט/פלט בסיסית

עכשיו בואו ללמוד על RARP (פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol)

xor c++

RARP (פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol)

RARP ידוע גם בשם Reverse Address Resolution Protocol. פרוטוקול זה משמש ברשתות מחשבים. זה משמש על ידי עובד המשתמש במחשב בבעלות הלקוח. הם משתמשים בו מבקשים או מקבלים את כתובת פרוטוקול האינטרנט (IP) מהמטמון או שרת השער כתובת פרוטוקול רזולוציית הכתובת. RARP משמש למציאת כתובת לוגית של מכונה שיש לה רק כתובת פיזית משלה. כתובת לוגית זו שונה ממכונה אחת למכונה אחרת. הכתובות הלוגיות הללו לעולם אינן זהות והן לעולם לא תלויות בחלקי חומרה של המכונה. כתובת פרוטוקול האינטרנט (IP) ידועה מתצורת הקובץ הקיימת בקובץ דיסק.

פרוטוקול זה משמש להעברת נתונים בין שני אתרים בצד השרת. הלקוח אינו צריך להיות מודע לזהות השרת לפני שהוא מגיש בקשה. מנהלי מערכת חייבים להגדיר כל שרת בנפרד עבור כתובות בקרת גישה בינונית (MAC). RARP (Reverse Address Resolution Protocol) שימושי מאוד לאספקת כתובות IP.

אפליקציית לקוח RARP מבקשת כתובת IP (פרוטוקול אינטרנט) משרת ה-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) בנתב כאשר מכונה חלופית מוגדרת, שכן למכונה עשוי להיות דיסק משויך שעשוי לשמור לצמיתות את כתובת ה-IP. . במקרה שהוגדרה ערך טבלת נתב, שרת ה-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) ישלח את כתובת ה-IP של המכשיר.

המכשיר יכול ללמוד את הכתובת הפיזית שלו, הספציפית לאזור (על ידי קריאת ה-NIC שלו (כרטיס ממשק רשת, למשל). לאחר מכן ניתן להשתמש בפרוטוקול RARP (Reverse Address Resolution Protocol) כדי להשיג את הכתובת הלוגית באמצעות הכתובת הפיזית ברשת המקומית נוצרת ומשודרת בקשת RARP.

מכשיר נוסף ברשת המקומית המודע לכל כתובת IP יענה בתשובה של RARP (Reverse Address Resolution Protocol). תוכנת לקוח RARP (Reverse Address Resolution Protocol) חייבת לפעול במערכת המבקשת; תוכנת שרת RARP חייבת לפעול במערכת המשיבה.

השידור מתרחש בשכבת חיבור הנתונים, שהוא פגם חמור ב-RARP. כתובות השידור הפיזי אינן חוצות את גבולות הרשת, כפי שקורה עם Ethernet.

היסטוריה של RARP (פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol)

פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol אותחל בשנת 1984. פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol זה הוא הפרוטוקול המשמש לתת את כתובת פרוטוקול האינטרנט (IP) לשרת או לשולחן העבודה או למחשב וכו'. להיקרא פשוט כתחנות עבודה.

אז, תחנות העבודה הפשוטות ללא דיסק הן גם הפלטפורמה לתחנות העבודה העיקריות של החברה בשם Sun Microsystems.

עבודה של RARP (פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol)

פרוטוקול Reverse Address Resolution משמש להעברת נתונים בין שני מקורות או שני שרתי לקוח בשכבת הגישה לרשת. למקורות יש שתי כתובות שונות. הם כתובת פרוטוקול אינטרנט (IP) וכתובת בקרת גישה למדיה (MAC).

כתובת ה-MAC מתוכנתת מראש בחומרה לאחר שכתובת ה-IP הוקצתה על ידי תוכנה.

שרת ה-RARP, המגיב לבקשות RARP (Reverse Address Resolution Protocol), יכול להיות כל מחשב סטנדרטי שמחובר לרשת. עם זאת, עליו לתעד את כל כתובות ה-MAC (בקרת גישה למדיה) ואת כתובות פרוטוקול האינטרנט (IP) המתאימות להן. הרשת יכולה להשיב רק לשאילתות RARP (Reverse Address Resolution Protocol) משרתי RARP (Reverse Address Resolution Protocol) אלה. יש צורך לשלוח את חבילת הנתונים דרך שכבות רשת בעלות נמוכה יחסית. המשמעות היא שכל משתתף מקבל את החבילה בו זמנית.

סוגי for loop

היתרונות של RARP (פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol)

היתרונות הם:

1. RARP (Reverse Address Resolution Protocol) נעזר בשינוי כתובת אתרנט לכתובת פרוטוקול אינטרנט פשוטה (IP).
2. זה שימושי עבור טכנולוגיות הנגזרות מרשתות שטח גדולות (LAN).

החסרונות של RARP (פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol)

החסרונות הם

1. שרת RARP (Reverse Address Resolution Protocol) צריך להיות ממוקם תמיד באותה רשת פיזית
2. RARP (Reverse Address Resolution Protocol) אינו יכול להגדיר את המחשב של רשת מודרנית מאוד.
3. המחשב משתמש בשכבת רשת בסיסית מאוד כדי להעביר את ה-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) נתב אינו יכול לשדר את החבילה מכיוון שהמחשב שולח את בקשת ה-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) בשכבה הבסיסית ביותר של הרשת.
4. ה-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) אינו מסוגל לשלוט בתהליך רשת המשנה מכיוון שלא משודרות מסכות רשת משנה. אם הרשת כוללת יותר מרשת משנה אחת, לכל תת רשת חייבת להיות גישה לשרת RARP
5. זה לא מנצל את הפוטנציאל של רשת בסגנון Ethernet באופן מלא.

אלו הן הסיבות לכך ש-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) אינו נמצא בשימוש נרחב כעת. ה-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) הוחלף. הוא מוחלף על ידי Bootstrap Protocol (BOOTP) ו- Dynamic Host Configuration Protocol (DHCP).

כעת, ספר לנו מדוע RARP (Reverse Address Resolution Protocol) מיושן

מדוע RARP (Reverse Address Resolution Protocol) מיושן?

כאן, מיושן פירושו כבר לא שימושי. אנחנו כבר יודעים שה-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) הוחלף. הוא הוחלף על ידי Bootstrap Protocol (BOOTP) ו- Dynamic Host Configuration Protocol (DHCP). ספר לנו בפירוט מדוע הוא הוחלף.

למעשה RARP (Reverse Address Resolution Protocol) נמצא בשימוש נרחב בשירותי Ethernet. הם היו בשימוש נרחב גם ברשתות שטח גדולות של Token Rings. RARP (Reverse Address Resolution Protocol) נוצר עבור שליחה או אספקה ​​של כתובת פרוטוקול אינטרנט (IP) עבור התקנים אחרים.

מכיוון ש-RARP (Reverse Address Resolution Protocol) נוצר כדי לספק אך ורק מידע על כתובת פרוטוקול אינטרנט (IP) למכשירים שלא הוקצו להם כתובת פרוטוקול אינטרנט (IP) באופן סטטי או שאין להם שטח אחסון פנימי לשמירה מקומית, הוא מספק רק כתובת שירות מינימלי. מנקודת מבט של גישה לרשת שטח גדול (LAN), פרוטוקול Bootstrap ופרוטוקול תצורת מארח דינמי החליפו למעשה את RARP. שני הפרוטוקולים עשירים יותר בתכונות ומתרחבים היטב ברשתות שטח גדולות (LAN) עכשוויות עם מספר רשתות משנה IP.

עם זאת, RARP חזרה למקום העבודה הודות לוירטואליזציה של שרתים ומרכזי נתונים. לדוגמה, תכונה חיונית המשמשת לזמינות גבוהה במכונה הוירטואלית היא היכולת להעביר שרת וירטואלי מיד ממארח ​​פיזי אחד לאחר, בתוך אותו מרכז נתונים פיזי או במרכז נתונים אחר (VM).

BOOTP (פרוטוקול Bootstrap)

BOOTP ידוע גם בשם Bootstrap Protocol. פרוטוקול זה משמש ברשתות מחשבים. Bootstrap Protocol (BOOTP) הוא פרוטוקול. פרוטוקול זה עובד על בסיס אינטרנט. אז זו הסיבה שבגללה זה נקרא פרוטוקול אינטרנט (IP). זה משמש כדי לאפשר למשתמש הרשת לקבל כתובת פרוטוקול אינטרנט (IP). משתמש הרשת מגדיר מיד את כתובת פרוטוקול האינטרנט (IP) שהתקבלה. זה מאפשר לאתחול של מערכת הפעלה להתרחש ללא מעורבות חיצונית או שיתוף פעולה של משתמשים.

BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) דורש הפעלת שרת. שרת זה יטופל על ידי מנהל רשת. שרת זה משמש לאפשר למשתמש הרשת לקבל כתובת פרוטוקול אינטרנט (IP). משתמש הרשת מגדיר מיד את כתובת פרוטוקול האינטרנט (IP) שהתקבלה. זה מאפשר לאתחול של מערכת הפעלה להתרחש ללא מעורבות חיצונית או שיתוף פעולה של משתמשים.

היסטוריה של BOOTP (פרוטוקול Bootstrap)

BOOTP (Bootstrap Protocol) הוצג למעשה בשנת 1985 בגלל Request for Comments 951 (הידוע גם בשם RFC 951) כדי להחליף פרוטוקול Reverse Address Resolution Protocol (RARP). פרוטוקול זה דורש ששרתים יהיו נוכחים בכל כתובת פרוטוקול האינטרנט (IP) של כל שרת. באמצעות BOOTP (פרוטוקול Bootstrap), שרת BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) מרכזי יכול להתקיים עבור רשתות משנה רבות.

כיום, BOOTP (Bootstrap Protocol) מתבצע באמצעות User Datagram Protocol (UDP), המהווה את הבסיס ל-Dynamic Host Configuration Protocol (DHCP). שרתי DHCP (Dynamic Host Configuration Protocol) מטפלים בבקשות של לקוחות.

תכונות של BOOTP (פרוטוקול Bootstrap)

1. BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) הוא פרוטוקול דינמי.
2. BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) ידוע גם כפרוטוקול בסיסי
3. תפקיד BOOTP (Bootstrap Protocol) הוא ליצור כתובת פרוטוקול אינטרנט (IP) ייחודית לזיהוי ואישור ברגע שהיא מחוברת לרשת. BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) מועיל מאוד מכיוון שהוא מאיץ את העברת הנתונים ובקשות החיבור.
4. BOOTP (Bootstrap Protocol) הוא אלגוריתם ייחודי של פרוטוקול אינטרנט (IP). אלגוריתם זה עוזר במתן ויצירת כתובות פרוטוקול אינטרנט (IP) חדשות והן שונות לחלוטין ואין להן קשר בין כתובות פרוטוקול האינטרנט (IP) הקודמות שנוצרו. כתובות פרוטוקול האינטרנט (IP) נוצרות מהר מאוד בשבריר שניות.
5. אלגוריתם זה גם עוזר להפחית את הזמן הנדרש הנדרש לחיבור לשרת המקור ולשרת הלקוח.
6. כעת, מתבצעים התהליכים העיקריים והחשובים כמו הורדה ושינוי של הערכים או הקודים שכבר קיימים. גם התהליכים הקטנים מתעדכנים כך שלעולם לא יגרמו לבעיות בעתיד הקרוב.
7. חיבור BOOTP (Bootstrap Protocol) דורש פרוטוקול אינטרנט (IP) כתובת נדרשת עבור שרת הלקוח ושרת המקור והם דורשים כתובת שער כדי להתחיל בחיבור מוצלח. ברשת BOOTP (Bootstrap Protocol) הלקוח ושרת המקור משתמשים באותה רשת שטח גדול (LAN), והנתבים חייבים לתמוך ב-BOOTP (Bootstrap Protocol) לכן, לשם כך נתבים נשמרים תמיד תחת אותן רשתות
8. דוגמה מצוינת לרשת מבוססת TCP / IP (פרוטוקול בקרת שידור / פרוטוקול אינטרנט) היא רשת BOOTP (Bootstrap Protocol). כדי להגיב במהירות לכל בקשה שמגיש מחשב ברשת לשרת, BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) משתמש בכתובת IP משלו.

עבודה של BOOTP (פרוטוקול Bootstrap)

BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) פועל בצורה זו:

1. למעשה, למשתתף חדש ברשת לא תהיה כתובת פרוטוקול אינטרנט (IP). לאחר מכן, מנהל הרשת שהוא המנהל של BOOTP (Bootstrap Protocol) נותן גישה למשתתף הרשת החדש לשרת המארח. כעת, המשתתף החדש ברשת מקבל כתובת פרוטוקול אינטרנט (IP) ייחודית או ייחודית באמצעות פרוטוקול IPv4 (פרוטוקול אינטרנט גרסה 4).
2. הלקוח או המשתתף החדש ברשת מתקין את ה-BOOTP החדש (Bootstrap Protocol) באמצעות מצב TCP/IP (Transmission Control Protocol/Internet Protocol). מצב זה בוררות בתחנת העבודה של המשתמש כדי להבטיח זיקה לכל פרוטוקולי הרשת כאשר הוא מחובר לרשת מסוימת.
3. לאחר מכן נכללת כתובת unicast מתאימה בהודעה שנשלחת על ידי מנהל רשת BOOTP. לאחר מכן, השרת הראשי מעביר כתובת unicast זו ללקוח BOOTP.

שימושים של BOOTP (פרוטוקול Bootstrap)

השימושים הם:

1. BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) נדרש למטרת בדיקת המערכת. המערכת בודקת רשת כאשר המחשב מופעל
2. לוח האם וניהול הרשת מסוגלים לארגן ביעילות את העברת הנתונים במכשיר ברגע שהוא נדלק, שכן כל מחשב ברשת עוקב אחר מחזור ה-BIOS שלו (מערכת קלט/פלט בסיסית).
3. BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) נמצא בשימוש רב לתמיכה בשימוש בלוחות אם ואבוסים הפועלים ברשת. לכן, בגלל הפרוטוקול הזה אין צורך באחסון אחר מלבד רשת ענן.
4. על מנת לשלוח ולקבל בקשות ואת התגובות המתאימות של שרת הרשת, לקוח ושרת מתקשרים באמצעות BOOTP (Bootstrap Protocol).
5. BOOTP משמש בדרך כלל בסביבה ללא דיסק ואינו דורש מדיה מכיוון שכל הנתונים נשמרים בענן הרשת לניצול יעיל.

החסרונות של BOOTP (פרוטוקול Bootstrap)

החסרונות הם

1. אין להם את הרעיון של כתובת פרוטוקול אינטרנט זמנית (IP).
2. BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) יכול להיות גם שגיאות בלתי פתירות בגלל התצורה שלו. הסיבה לכך היא שהתצורה שלהם ידנית.
3. BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) אינו תומך ב-DHCP (פרוטוקול תצורת מארח דינמי)
4. BOOTP (פרוטוקול Bootstrap) אינו יכול לתפקד עבור טלפונים ניידים ומכונות ניידות.

ההבדל בין BOOTP ו-RARP ברשת מחשבים

הכל על ה-RARP, BOOTP וההבדלים ביניהם ברשתות מחשבים.

שאלות ראיון ב-java